The First Book of Samuel, Chapter 20שמואל א 20

וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד מנוות מִנָּי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֨יתִי֙ מֶֽה עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת נַפְשִֽׁי

And David fled from Naioth in Ramah, and came and said before Jonathan, What have I done? what mine iniquity? and what my sin before your father, that he seeketh my life?

וַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡ה לו עשה לֹֽא יַעֲשֶׂ֨ה אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶת אָזְנִ֑י וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶת הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת

And he said to him, God forbid; you shall not die: behold, my father will do nothing either great or small, but that he will shew it me: and why should my father hide this thing from me? it not .

וַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֨אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽי מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַל יֵֽדַע זֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּן יֵֽעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַי יְהוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת

And David sware moreover, and said, Your father certainly knoweth that I have found grace in your eyes; and he says, Let not Jonathan know this, lest he be grieved: but truly YHWH liveth, and your soul liveth, but a step between me and death.

וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶל דָּוִ֑ד מַה תֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶֽעֱשֶׂה לָּֽךְ

Then said Jonathan to David, Whatsoever your soul desireth, I will even do for you.

וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל יְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּה חֹ֨דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁב אֵשֵׁ֥ב עִם הַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל וְשִׁלַּחְתַּ֨נִי֙ וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית

And David said to Jonathan, Behold, to morrow the new moon, and I should not fail to sit with the king at meat: but let me go, that I may hide myself in the field to the third at even.

אִם פָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֤נִּי דָוִד֙ לָרוּץ֙ בֵּֽית לֶ֣חֶם עִיר֔וֹ כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָֽה

If your father at all miss me, then say, David earnestly asked of me that he might run to Bethlehem his city: for a yearly sacrifice there for all the family.

אִם כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם חָרֹ֤ה יֶֽחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ

If he say thus, well; your servant shall have peace: but if he be very wroth, be sure that evil is determined by him.

וְעָשִׂ֤יתָ חֶ֨סֶד֙ עַל עַבְדֶּ֔ךָ כִּ֚י בִּבְרִ֣ית יְהוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם יֶשׁ בִּ֤י עָוֺן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד אָבִ֖יךָ לָמָּה זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי

Therefore you shall deal kindly with your servant; for you have brought your servant into a covenant of YHWH with you: notwithstanding, if there be in me iniquity, slay me thyself; for why shouldest you bring me to your father?

וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י אִם יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ

And Jonathan said, Far be it from you: for if I knew certainly that evil were determined by my father to come upon you, then would not I tell it you?

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה

Then said David to Jonathan, Who shall tell me? or what your father answer you roughly?

וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶל דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה

And Jonathan said to David, Come, and let us go out into the field. And they went out both of them into the field.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל דָּוִ֗ד יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי אֶחְקֹ֣ר אֶת אָבִ֗י כָּעֵ֤ת מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה ט֖וֹב אֶל דָּוִ֑ד וְלֹֽא אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת אָזְנֶֽךָ

And Jonathan said to David, O YHWH God of Israel, when I have sounded my father about to morrow any time, the third , and, behold, good toward David, and I then send not to you, and shew it you;

כֹּֽה יַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לִֽיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי יֵיטִ֨ב אֶל אָבִ֤י אֶת הָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֨יתִי֙ אֶת אָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם אָבִֽי

YHWH do so and much more to Jonathan: but if it please my father you evil, then I will shew it you, and send you away, that you mayest go in peace: and YHWH be with you, as he has been with my father.

וְלֹ֖א אִם עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽא תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת

And you shall not only while yet I live shew me the kindness of YHWH, that I die not:

וְלֹֽא תַכְרִ֧ת אֶֽת חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהוָה֙ אֶת אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה

But you shall not cut off your kindness from my house for ever: no, not when YHWH has cut off the enemies of David every one from the face of the earth.

וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד

So Jonathan made with the house of David, , Let YHWH even require at the hand of David's enemies.

וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ

And Jonathan caused David to swear again, because he loved him: for he loved him as he loved his own soul.

וַיֹּֽאמֶר ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ

Then Jonathan said to David, To morrow the new moon: and you shall be missed, because your seat will be empty.

וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל

And you have stayed three days, you shall go down quickly, and come to the place where you didst hide thyself when the business was , and shall remain by the stone Ezel.

וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח לִ֖י לְמַטָּרָֽה

And I will shoot three arrows on the side , as though I shot at a mark.

וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת הַחִצִּ֑ים אִם אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ וָבֹ֛אָה כִּֽי שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי יְהוָֽה

And, behold, I will send a lad, , Go, find out the arrows. If I expressly say to the lad, Behold, the arrows on this side of you, take them; then come you: for peace to you, and no hurt; YHWH liveth.

וְאִם כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהוָֽה

But if I say thus to the young man, Behold, the arrows beyond you; go your way: for YHWH has sent you away.

וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד עוֹלָֽם

And the matter which you and I have spoken of, behold, YHWH between you and me for ever.

וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ על אֶל הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל

So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat him down to eat meat.

וַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּלֶךְ עַל מ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם בְּפַ֗עַם אֶל מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֨קָם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד

And the king sat upon his seat, as at other times, upon a seat by the wall: and Jonathan arose, and Abner sat by Saul's side, and David's place was empty.

וְלֹֽא דִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּֽי לֹ֥א טָהֽוֹר

Nevertheless Saul spake not any thing that day: for he thought, Something has befallen him, he not clean; surely he not clean.

וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֨דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא בָ֧א בֶן יִשַׁ֛י גַּם תְּמ֥וֹל גַּם הַיּ֖וֹם אֶל הַלָּֽחֶם

And it came to pass on the morrow, the second of the month, that David's place was empty: and Saul said to Jonathan his son, Wherefore cometh not the son of Jesse to meat, neither yesterday, nor to day?

וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד בֵּ֥ית לָֽחֶם

And Jonathan answered Saul, David earnestly asked of me to Bethlehem:

וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽה לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת אֶחָ֑י עַל כֵּ֣ן לֹא בָ֔א אֶל שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ

And he said, Let me go, I pray you; for our family has a sacrifice in the city; and my brother, he has commanded me : and now, if I have found favour in your eyes, let me get away, I pray you, and see my brethren. Therefore he cometh not to the king's table.

וַיִּֽחַר אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן יִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ

Then Saul's anger was kindled against Jonathan, and he said to him, You son of the perverse rebellious , do not I know that you have chosen the son of Jesse to your own confusion, and to the confusion of your mother's nakedness?

כִּ֣י כָל הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן יִשַׁי֙ חַ֣י עַל הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן מָ֖וֶת הֽוּא

For as long as the son of Jesse liveth upon the ground, you shall not be established, nor your kingdom. Wherefore now send and fetch him to me, for he shall surely die.

וַיַּ֨עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂה

And Jonathan answered Saul his father, and said to him, Wherefore shall he be slain? what has he done?

וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֨דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽי כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת דָּוִֽד

And Saul cast a javelin at him to smite him: whereby Jonathan knew that it was determined of his father to slay David.

וַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִי אָ֑ף וְלֹא אָכַ֞ל בְּיוֹם הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו

So Jonathan arose from the table in fierce anger, and did eat no meat the second day of the month: for he was grieved for David, because his father had done him shame.

וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ

And it came to pass in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little lad with him.

וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהֽוּא יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ

And he said to his lad, Run, find out now the arrows which I shoot. as the lad ran, he shot an arrow beyond him.

וַיָּבֹ֤א הַנַּ֨עַר֙ עַד מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֨עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה

And when the lad was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the lad, and said, not the arrow beyond you?

וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל תַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת החצי הַ֣חִצִּ֔ים וַיָּבֹ֖א אֶל אֲדֹנָֽיו

And Jonathan cried after the lad, Make speed, haste, stay not. And Jonathan's lad gathered up the arrows, and came to his master.

וְהַנַּ֖עַר לֹֽא יָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת הַדָּבָֽר

But the lad knew not any thing: only Jonathan and David knew the matter.

וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת כֵּלָ֔יו אֶל הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר

And Jonathan gave his artillery to his lad, and said to him, Go, carry to the city.

הַנַּעַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ אִ֣ישׁ אֶת רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת רֵעֵ֔הוּ עַד דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל

as soon as the lad was gone, David arose out of toward the south, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times: and they kissed one another, and wept one with another, until David exceeded.

וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד עוֹלָֽם

And Jonathan said to David, Go in peace, forasmuch as we have sworn both of us in the name of YHWH, saying, YHWH be between me and you, and between my seed and your seed for ever.