The Song of Songs, Chapter 2שיר השירים 2

אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים

I the rose of Sharon, the lily of the valleys.

כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת

As the lily among thorns, so my love among the daughters.

כְּתַפּ֨וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי

As the apple tree among the trees of the wood, so my beloved among the sons. I sat down under his shadow with great delight, and his fruit sweet to my taste.

הֱבִיאַ֨נִי֙ אֶל בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה

He brought me to the banqueting house, and his banner over me love.

סַמְּכ֨וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי

Stay me with flagons, comfort me with apples: for I sick of love.

שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי

His left hand under my head, and his right hand does embrace me.

הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֨ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם תָּעִ֧ירוּ וְֽאִם תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ

I charge you, O you daughters of Jerusalem, by the roes, and by the hinds of the field, that you stir not up, nor awake love, till he please.

ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל הַגְּבָעֽוֹת

The voice of my beloved! behold, he cometh leaping upon the mountains, skipping upon the hills.

דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֨יחַ֙ מִן הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן הַֽחֲרַכִּֽים

My beloved is like a roe or a young hart: behold, he standeth behind our wall, he looketh forth at the windows, shewing himself through the lattice.

עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי לָֽךְ

My beloved spake, and said to me, Rise up, my love, my fair one, and come away.

כִּֽי הִנֵּ֥ה הסתו הַסְּתָ֖יו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ

For, lo, the winter is past, the rain is over gone;

הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ

The flowers appear on the earth; the time of the singing is come, and the voice of the turtle is heard in our land;

הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי לָֽךְ

The fig tree putteth forth her green figs, and the vines the tender grape give a smell. Arise, my love, my fair one, and come away.

יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֨תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֨ינִי֙ אֶתּ מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת קוֹלֵ֑ךְ כִּי קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה

O my dove, in the clefts of the rock, in the secret of the stairs, let me see your countenance, let me hear your voice; for sweet your voice, and your countenance comely.

אֶֽחֱזוּ לָ֨נוּ֙ שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר

Take us the foxes, the little foxes, that spoil the vines: for our vines tender grapes.

דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים

My beloved mine, and I his: he feedeth among the lilies.

עַ֤ד שֶׁיָּפ֨וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל הָ֥רֵי בָֽתֶר

Until the day break, and the shadows flee away, turn, my beloved, and be you like a roe or a young hart upon the mountains of Bether.